מעניין לדעת

זה היה הגדי הקטן ביותר שמירון ראה אי פעם. הוא מצא אותו בשעת בוקר מוקדמת ממש ליד שער החווה — גוש קטן של צמר ג'ינג'י ישב על האדמה

נתקלנו במערה הזאת במקרה. היא לא הייתה מסומנת במפה — רק חריץ אפל בסלע, בקושי נראה מבעד לצמחייה הסבוכה ליד הצוק. באותו יום הים היה סוער במיוחד, כאילו

למען האמת, הייתי בהלם ממה שראיתי, כי חשבתי שלא אוכל לאכול את העגבניות אחרי זה. כשראיתי את אמא שלי מסדרת בזהירות עגבניות אדומות בשלות בקופסת עץ, עדיין לא

זה קרה בערב שישי רגיל, כשהכביש היה פקוק במכוניות מהפנייה ועד כמעט לעיר עצמה. האנשים היו עצבניים, הקשיבו לרדיו, התכתבו במסנג'רים וחלמו להגיע הביתה כמה שיותר מהר. אף

הסוואנה הייתה שקטה, כמעט עצלה וזהובה. הג'יפ נסע לאט במסלול הרגיל, ומגי — מדריכה מנוסה, שראתה עשרות מצבים מסוכנים במהלך שנות עבודתה — הרגישה בטוחה. אבל הכל השתנה

כשהגעתי שוב לסבתא, בתקווה לשתות תה ולשוחח, לא שיערתי שאזכה להיות עד לטכניקה הקולינרית המוזרה ביותר שראיתי בחיי. סבתא בישלה בשר — מרק עשיר רגיל, שתמיד יוצא לה

סופיה חג'יפנטלי מוכרת בעולם האופנה מזה זמן רב. ילידת יוון וקפריסין הפכה לפופולרית לא בזכות תצוגות אופנה קלאסיות או קמפיינים פרסומיים רועשים. מה שהפך אותה למפורסמת היה דבר

ערב קר, כביש רטוב, שדות שקטים. לוקאס עצר כשראה את המכונית ההפוכה, הבין שיש מישהו חי בפנים, וזינק לתוך האש והעשן. הוא ממש חילץ את הנערה ממוות בטוח,

בבוקר קר של חודש פברואר, דייגים הבחינו בתנועה מוזרה ליד הסחף בקצה הנהר. הקרח היה דק, הרוח חתכה את הפנים, והמים מתחת לקרח נראו כמו תהום שחורה. ולפתע

התמקמתי בנוחות, הדלקתי את הסדרה שלי והחלטתי סוף סוף לאכול את התפוז, ששכב כל כך יפה על המדף — צבעוני, עסיסי, ריחני, כאילו נוצר כדי להיות חטיף מושלם.