באותו יום, ארטיום בן השמונה פשוט טייל לאורך קצה היער.
הוא אהב לאסוף אצטרובלים, להסתכל על חרקים ולהביא הביתה את "הממצאים" שלו – אולי אבן בצורת עניין, אולי מקל דמוי חרב.
אבל הפעם, הכל היה שונה.
מתחת לשיח שבו גדלו בדרך כלל פטריות, הוא הבחין בצב.
קטן, עם שריון חלק מכוסה בדוגמה מוזרה, הוא ישב בשלווה בין הטחב.
ארטיום הרים אותו בזהירות ונשא אותו הביתה, והחליט להראות אותו להוריו.
"תראי, אמא! זה אמיתי!" הוא קרא בשמחה, והניח את הצב על הדשא בחצר.
אבל ברגע שארטיום הסתובב, החיה החליקה על פני האדמה במהירות הבזק. הצב לא נע לאט, כמו בסרטים מצוירים, אלא כל כך מהר שבארסיק, הכלב שעמד בקרבת מקום, לא הספיק להגיב.
הוא רק נבח וצעד לאחור, מביט בהפתעה ב"אורח" החדש.
הילד התקשר להוריו, אך כשהם יצאו, הצב כבר נעלם מאחורי הגדר.
הוא נמצא רק כמה שעות לאחר מכן – ליד בריכה, עשרות מטרים מהבית.
זואולוגים, שראו את התמונה, נדהמו:
"זהו מין נדיר של צב בריכה עם שרירי רגליים אחוריים חזקים. הם באמת יכולים לנוע מהר יותר ממינים נפוצים, במיוחד אם הם חשים סכנה."
אבל ארטיום בטוח שזו לא רק מהירות.
הוא אומר שהצב סובב את ראשו והביט לו ישר בעיניים, כאילו מבין שהוא לא רוצה לעצור אותו.
כעת הילד הולך לעתים קרובות לבריכה.
ובכל פעם, הוא רואה את השריון המוכרת והמבריק מציץ מתחת למים – כמו ברכה מחבר ותיק.
