טיול לאורך קצה היער הבטיח להיות שגרתי.
הבעלים טיילה עם הכלב שלה, רטריבר עליז בשם בלייק, כשלפתע הוא נעשה ערני וקפא.
הפרווה על שכמותו נעמדה, אוזניו התיישרו, והוא נבח בקול רם על השיחים הצפופים.
בהתחלה, האישה חשבה שמדובר בקיפוד או ארנבת.
אבל שנייה לאחר מכן, הענפים החלו לזוז, ומשהו מוזר הגיח מהם.
במבט ראשון, זה היה שועל. פרווה אדמדמה, גוף גמיש, מראה ערמומי.
אבל על גבו וזנבו, נוצות נצצו בבירור, כאילו של ציפור – רכה, פנינה, מנצנצת בשמש.
החיה נעצרה, הביטה ישר אל בלייק, הרכינה את ראשה קלות – ולפתע רצה. אבל היא לא דהרה כמו שונר רגיל – היא המריאה.
לא גבוהה, כשני מטרים, כאילו גולשת בין השיחים.
לבעלת הבית אפילו לא היה זמן להוציא את הטלפון שלה.
כשהכל שכך, רק כמה נוצות נותרו על הדשא – אדומות, אבל עם ברק מתכתי.
מאוחר יותר, ביולוגים הציעו שייתכן שמדובר בשועל עם אנומליה נדירה בפרווה או תוצאה של נשירה ועלי עשב סבוכים.
אבל אלה שראו את הנוצות במו עיניהם אומרים שהן לא היו פרווה ולא עשב.
והן זרחו, כמו של ציפור אמיתית.
