מעניין לדעת
החלו לשים לב אליו בתחילת מאי. ילד נמוך, בן עשר בערך, הגיע לבית הקברות כל יום — תמיד לאותו הקבר. הוא היה יושב על האדמה, מצטנף אל האבן
שידה זו עמדה פעם בבית הוריי — אמינה, איכותית, אך עם הזמן איבדה את מקומה בסביבה המחודשת. כאשר החלה השיפוץ, התברר כי היא נראית זרה בעיצוב החדש והמודרני.
הקור היה עז כל כך, עד שנשימתו הפכה לאדים כבר בנשיפה. בוקר, שמים אפורים, עוברי אורח בודדים מתעטפים בצווארונים. לוקאס בן השבע הלך לבית הספר, אוחז בידיו את
בכפר האנגלי הזעיר ליטל-פרינגדן, שבו מתגוררים 63 תושבים בלבד, מצא איש העסקים ג'יימס מקי את מקלטו — בית מהמאה ה-17, חדור ברוח העבר. בעבר הוא עבד בבית המכירות
זה היה יום שבת רגיל. אותו יום שבו נראה שהכל בעולם סוף סוף נרגע: השמש מחממת בעדינות, הילדים צוחקים, ההורים משוחחים ביניהם, האוויר מריח כמו נעלי ספורט מגומי,
הסיפור התחיל ביום רגיל ושקט. למקלט לבעלי חיים "לב היער" התקבל שיחת טלפון בלתי צפויה: תושב מקומי הביא לשם יצור זעיר עם עור כהה ומבריק, שלא ניתן היה
ערב הקיץ היה חם ושקט. השמש כבר נטתה לשקוע, וצבעה את הגינה בגוונים זהובים רכים. האוויר היה מלא בריח מנטה, אדמה לחה ועלים שנקטפו זה עתה. הכל נראה
במרחק של 21 ק"מ בלבד מביתנו, אחי צילם תמונה שהותירה את כולם המומים! כשהוא פרסם אותה ברשת, רוב האנשים אפילו לא הבינו מה הם רואים. התבוננו היטב —
זה קרה בינואר, באותו רגע נדיר שבו הכביש ליד טבריה נראה אינסופי, לבן וכמעט חסר חיים. הערב כבר הפך ללילה, השלג נצנץ לאור הפנסים, והאוויר היה כה קפוא,
חזרנו הביתה בשעת ערב מאוחרת, הכביש נמשך כפס אפור וישר, ומחוץ לחלון הערפל כבר הסמיך. כמעט לא היו מכוניות — אורות נדירים, קולות נדירים. הייתה דממה, שבה המחשבות