מעניין לדעת

בכל שבת מרגריטה הייתה באה לבית הקברות. היא לא החמיצה אף שבוע מאז היום שבו איבדה את בעלה — לפני עשרים שנה. הסתיו החליף את החורף, החורף —

בתמונה ניתן לראות אורגניזם יוצא דופן, הצמוד לגזע העץ — בדיוק במקום שבו השורשים מתמזגים עם האדמה. ככל הנראה, זהו פטרייה. צורתו הלא רגילה ומשטחו הכמעט שעווה מיד

הסערה הסתיימה בפתאומיות, כאילו מישהו כיבה את השמים. דממה השתררה מעל בית הקברות הישן. האדמה הלחה נצנצה בשמש, ואדים עלו מהלוחות הרטובים. בין הצלבים עפו יונים, ומרחוק נשמעו

כאשר אשתו התעקשה להתקין מצלמת בייביסיטר, הוא הסכים רק "למען השקט". התינוק היה בן שנה, אשתו חזרה לעבודה, והבייביסיטר החדשה נשארה עם הילד במהלך היום. אשתו דאגה כל

זה קרה בלב קניה, על גבול הפארק הלאומי, שם השמש שוקעת מאחורי הגבעות, ובלילות האוויר מריח מאבק ודבש בר. אנה הגיעה לכאן כמתנדבת כדי לעזור בתחנת חיות הבר.

המלון היה שטוף אורות. צחוק האורחים דעך למטה, כשאמה, עייפה אך מאושרת, סגרה את דלת החדר. הכל היה מושלם: שמפניה, ורדים, ניחוח קל של בושם על הכרית. רק

הערב המאוחר במרפאה הפרטית נמשך לנצח. הגשם טפטף על החלון, וד"ר אדגרסון כבר התכוון לסגור את המרפאה, כשלפתע הדלת נפתחה. בפתח עמד גבר במעיל כהה, רטוב, עם פנים

כל בוקר הופיע בחצר הבית הישן אותו אדם — גבר שיבה עם פנים טובות והליכה מדויקת. הוא היה מתיישב על ספסל ליד ארגז החול, מניח לידו ארגז עץ

זה קרה עם עלות השחר. בית החולים היה שקט — המסדרונות הריחו מחומר חיטוי וקפה מחדר התורנות. האחות לורה, שכבר הייתה במשמרת של 13 שעות, בקושי הצליחה לעמוד

כשהביאו את הכלב בשם באקסטר למרפאה, הווטרינרית אלנה אפילו לא חשדה שהביקור הרגיל הזה יסתיים בהצלה של ממש. משפחה צעירה — אנדריי, אשתו מרינה ובתם בת השמונה קטיה