מעניין לדעת
היום, כמו תמיד, נכנסנו לסופרמרקט המקומי שבו אנחנו קונים כמעט תמיד מצרכים לכל המשפחה. החנות אמינה, הכל תמיד טרי, ומעולם לא היו לנו תלונות עליה. הפעם קנינו תריסר
שמה היה אליזבת ריינר. פעם היא עבדה כאחות בבית חולים, טיפלה בפצועים, הוציאה אנשים מכאב וייאוש. היא הייתה עדינה, רגועה, עם עיניים בהירות, שבהן נצנץ אור של אכפתיות.
החלו לשים לב אליו בתחילת מאי. ילד נמוך, בן עשר בערך, הגיע לבית הקברות כל יום — תמיד לאותו הקבר. הוא היה יושב על האדמה, מצטנף אל האבן
שידה זו עמדה פעם בבית הוריי — אמינה, איכותית, אך עם הזמן איבדה את מקומה בסביבה המחודשת. כאשר החלה השיפוץ, התברר כי היא נראית זרה בעיצוב החדש והמודרני.
הקור היה עז כל כך, עד שנשימתו הפכה לאדים כבר בנשיפה. בוקר, שמים אפורים, עוברי אורח בודדים מתעטפים בצווארונים. לוקאס בן השבע הלך לבית הספר, אוחז בידיו את
בכפר האנגלי הזעיר ליטל-פרינגדן, שבו מתגוררים 63 תושבים בלבד, מצא איש העסקים ג'יימס מקי את מקלטו — בית מהמאה ה-17, חדור ברוח העבר. בעבר הוא עבד בבית המכירות
זה היה יום שבת רגיל. אותו יום שבו נראה שהכל בעולם סוף סוף נרגע: השמש מחממת בעדינות, הילדים צוחקים, ההורים משוחחים ביניהם, האוויר מריח כמו נעלי ספורט מגומי,
הסיפור התחיל ביום רגיל ושקט. למקלט לבעלי חיים "לב היער" התקבל שיחת טלפון בלתי צפויה: תושב מקומי הביא לשם יצור זעיר עם עור כהה ומבריק, שלא ניתן היה
ערב הקיץ היה חם ושקט. השמש כבר נטתה לשקוע, וצבעה את הגינה בגוונים זהובים רכים. האוויר היה מלא בריח מנטה, אדמה לחה ועלים שנקטפו זה עתה. הכל נראה
במרחק של 21 ק"מ בלבד מביתנו, אחי צילם תמונה שהותירה את כולם המומים! כשהוא פרסם אותה ברשת, רוב האנשים אפילו לא הבינו מה הם רואים. התבוננו היטב —