השריקה נשמעה שוב.
קצרה.
חדה.
כל הזאבים הפנו את ראשיהם לעבר היער.
לוקאס נשאר על ברכיו, מחזיק את הגור הרטוב בתוך מעילו.
הוא לא העז לזוז.
הזאב הגדול עמד מולו, במרחק של כמה צעדים בלבד.
עיניו הענבריות נעו בין הגור לבין הצעיר.
ואז נשמע קול אנושי.
״אל תקום! תישאר בדיוק במקום!״
לוקאס הסתובב באיטיות.
מתוך העצים הופיע גבר מבוגר במעיל יער ירוק כהה.
הוא היה כבן שישים וחמש.
זקנו היה אפור.
ועל כתפו היה תלוי תיק ציוד גדול.
לוקאס פער את פיו.
״מרטין?״
הגבר נעצר.
״לוקאס?!״
שניהם הביטו זה בזה בתדהמה.
מרטין היה פקח שמורת טבע לשעבר.
לפני שש שנים הוא ולוקאס עבדו יחד במשך כמה שבועות בפרויקט שיקום של חיות בר.
מאז לא נפגשו.
״מה אתה עושה כאן?״ שאל לוקאס בקול רועד.
״השאלה היא מה אתה עושה באמצע להקת זאבים!״
לוקאס הביט בגור.
״הוא נפל למים. הייתי חייב להוציא אותו.״
מרטין בחן את המצב מרחוק.
״אתה פצוע?״
״אני לא חושב. אבל אני קופא מקור.״
״תקשיב לי היטב. אל תנסה להתקרב לזאבים ואל תעשה תנועות פתאומיות.״
לוקאס הנהן.
מרטין הוציא מכשיר קשר ודיווח לצוות השמורה על האירוע.
הוא ביקש סיוע רפואי וחילוץ.
לאחר מכן המשיך לדבר אל לוקאס בקול רגוע.
״אתה מחזיק את הגור?״
״כן.״
״הוא נושם?״
״כן. אבל הוא רועד.״
מרטין התבונן בזאב הגדול.
״אני מכיר את הזכר הזה.״
לוקאס הביט ברצועת העור האדומה שעל רגלו.
״גם אני חושב שאני מכיר אותו.״
מרטין השתתק.
״למה אתה מתכוון?״
״לפני שש שנים מצאנו זאב פצוע ליד הכביש ההררי. אתה זוכר?״
מרטין הביט שוב בזאב.
ואז בעיניו של לוקאס.
״אתה מתכוון לזאב שקראנו לו אריק?״
לוקאס הנהן.
״כן.״
מרטין נשם עמוק.
״זה באמת הוא.״
לוקאס הרגיש צמרמורת שלא הייתה קשורה לקור.
לפני שש שנים היה בן עשרים ושלוש.
הוא עבד כמתנדב במרכז לשיקום חיות בר.
יום אחד התקבלה קריאה על זאב צעיר שנמצא פצוע לצד כביש הררי.
הזאב נפגע ברגלו הקדמית.
הוא היה חלש.
מפוחד.
ולא הצליח להתרחק מהמקום.
מרטין ולוקאס הגיעו עם צוות מקצועי.
הם העבירו אותו למרכז השיקום.
במשך שבועות טיפלו בו וטרינרים ומטפלים.
לוקאס סייע בהכנת המזון, בניקוי המתחם ובמעקב אחר מצבו.
הזאב היה חשדן מאוד.
בכל פעם שאדם התקרב, היה נסוג לפינת המתחם.
אבל בהדרגה החל להתאושש.
יום אחד, בזמן שהצוות החליף תחבושת, הונחה על רגלו רצועת זיהוי אדומה זמנית.
הרצועה נועדה לסייע במעקב אחר הטיפול.
לוקאס זכר אותה היטב.
הוא אפילו התבדח עם מרטין.
״עכשיו הוא נראה כמו מלך היער.״
מרטין צחק אז.
״רק שלא יתחיל להתנהג כמו אחד.״
לאחר חודשים של שיקום, הזאב שוחרר באזור מוגן.
לוקאס עמד מרחוק וצפה בו נעלם בין העצים.
הוא לא ציפה לראות אותו שוב.
״אבל איך הרצועה עדיין עליו?״ שאל עכשיו.
מרטין התבונן בזאב.
״זאת לא בדיוק אותה רצועה.״
לוקאס נראה מבולבל.
מרטין הסביר שאריק היה חלק מתוכנית מעקב ארוכת טווח.
לאחר שחרורו, הצוות המשיך לעקוב אחריו באמצעות תצפיות ומצלמות שטח.
בשלב מאוחר יותר, במסגרת בדיקה וטרינרית מקצועית, הותקן עליו סימון חדש בעל צבע דומה.
״זאת הדרך שלנו לזהות אותו מרחוק״, אמר.
לוקאס הביט בזאב הגדול.
״אז הוא באמת אותו זאב.״
״כן. אבל אל תחשוב שהוא זוכר אותך כמו שכלב בית היה זוכר אדם.״
מרטין דיבר בזהירות.
״הוא חיית בר. הוא עלול להיות מסוכן, במיוחד כשיש גור במצוקה.״
לוקאס הנהן.
״אני מבין.״
אבל בלבו עדיין הרגיש משהו מוזר.
הזאב הגדול לא תקף.
הוא עמד במקומו.
דרוך.
מקשיב.
הגור הקטן השמיע יבבה חלשה.
הזאב הרים מיד את ראשו.
ואז התקרבה מתוך היער זאבה נוספת.
היא הייתה קטנה מעט מאריק.
פרוותה הייתה אפורה־חומה.
היא נעצרה במרחק והתבוננה בגור.
מרטין לחש:
״זאת כנראה האם.״
לוקאס הסתכל על הגור שבמעילו.
״אז מה עושים?״
״קודם כול דואגים שאתה והגור לא תסבלו מהקור. אחר כך ננסה לאפשר לצוות המקצועי להחזיר אותו בבטחה ללהקה.״
לוקאס רעד בעוצמה.
בגדיו היו ספוגים במים.
שפתיו התחילו להכחיל.
מרטין הבחין בכך.
״אנחנו לא יכולים לחכות הרבה.״
הוא דיבר שוב במכשיר הקשר.
צוות החילוץ כבר היה בדרך.
בינתיים הזאבים התחילו להתרחק מעט.
אריק נשאר אחרון.
הוא הביט בגור.
ואז פנה בעקבות שאר הלהקה.
מרטין ניצל את המרחק שנוצר כדי להנחות את לוקאס להתרחק באיטיות מהאגם, מבלי להתקרב לזאבים.
לוקאס קם בזהירות.
רגליו רעדו.
הוא כמעט נפל.
מרטין הגיע אליו וסייע לו להתיישב על גזע עץ יבש במרחק בטוח.
הוא עטף אותו בשמיכת חירום שהוציא מהתיק.
״אתה צריך טיפול רפואי״, אמר.
לוקאס הביט בגור.
״ומה איתו?״
״גם הוא.״
כעבור דקות הגיע צוות חילוץ עם וטרינרית המתמחה בחיות בר.
הם בדקו את לוקאס.
חום גופו ירד.
הוא היה תשוש מאוד.
הצוות החל לחמם אותו בהדרגה והכין אותו לפינוי רפואי.
הווטרינרית בדקה את הגור בזהירות.
הוא היה חלש, אך נשם באופן עצמאי.
היא העבירה אותו למכל נשיאה מתאים עם אמצעי חימום בטוחים.
לוקאס עקב אחריה בעיניים מודאגות.
״הוא ישרוד?״
״יש סיכוי טוב, אבל הוא צריך השגחה.״
לוקאס נשם לרווחה.
ואז שאל:
״הם יחזירו אותו לאמא שלו?״
מרטין הנהן.
״אם מצבו יאפשר זאת, ננסה לאחד אותו עם הלהקה בהקדם האפשרי.״
באותו רגע נשמעה יללה מרחוק.
לוקאס הרים את ראשו.
על הגבעה עמד אריק.
לצדו הזאבה.
שניהם הביטו לעבר האגם.
לוקאס הרגיש גוש בגרונו.
״הם מחכים לו?״
מרטין התבונן בהם.
״ייתכן שהם נשארים באזור בגלל הגור.״
הוא חייך קלות.
״אבל בוא לא ננסה לפרש כל תנועה שלהם. הדבר החשוב הוא שנחזיר אותו כשהוא יהיה מספיק חזק.״
לוקאס הנהן.
הוא ידע שמרטין צודק.
למרות הרגע המרגש, אלה היו חיות בר.
לא חיות מחמד.
והדרך הטובה ביותר לעזור להן הייתה לתת להן לחיות בטבע.
לוקאס פונה למרכז רפואי.
הרופאים טיפלו בו בשל חשיפה למים קפואים.
למרבה המזל, מצבו התייצב.
הוא נזקק למנוחה ולהשגחה, אך לא נגרם לו נזק קבוע.
למחרת הגיע מרטין לבקר אותו.
לוקאס התיישב במיטה.
״מה עם הגור?״
מרטין חייך.
״הוא התחזק.״
״באמת?״
״כן. הוא כבר אוכל ומגיב טוב לטיפול.״
לוקאס עצם את עיניו בהקלה.
״איזה מזל.״
מרטין התיישב לידו.
״אבל אתה מבין כמה מסוכן מה שעשית?״
לוקאס השפיל את ראשו.
״כן.״
״הקרח יכול היה להישבר לגמרי. יכולת להיסחף מתחתיו.״
״אני יודע.״
״בפעם הבאה אתה מזעיק חילוץ. לא נכנס למים.״
לוקאס הנהן.
״לא חשבתי. פשוט ראיתי אותו נאבק.״
מרטין הניח יד על כתפו.
״אני יודע שרצית לעזור. אבל גם מצילים צריכים להישאר בחיים.״
כעבור שלושה ימים התקבלה החלטה לנסות להשיב את הגור ללהקה.
הווטרינרים בדקו שהוא מסוגל לשמור על חום גופו, לנוע בכוחות עצמו ולהגיב כראוי.
צוות השמורה איתר את הלהקה באזור סמוך לאגם.
הגור הועבר למקום שקט ומוגן, הרחק ממבקרים.
הצוות נשאר במרחק וצפה באמצעות מצלמות.
בהתחלה לא קרה דבר.
הגור הסתובב מעט.
הריח את השלג.
והשמיע קריאות חלשות.
ואז הופיעה הזאבה.
היא התקרבה בזהירות.
עצרה.
רחרחה את האוויר.
ואז ניגשה אל הגור.
הוא רץ לעברה בצעדים קטנים ולא יציבים.
הזאבה רחרחה אותו.
הגור נצמד אליה.
מרטין, שצפה מרחוק, חייך.
כעבור כמה דקות הופיע גם אריק.
הוא נשאר מעט מאחור.
הזאבה והגור התחילו לנוע לעבר העצים.
ואריק הלך בעקבותיהם.
האיחוד הצליח.
באותו ערב התקשר מרטין ללוקאס.
״יש לי חדשות טובות.״
לוקאס הזדקף.
״הוא חזר אליהם?״
״כן.״
לוקאס עצם את עיניו.
״תודה לאל.״
מרטין שלח לו צילום ממצלמת השטח.
בתמונה נראתה הזאבה צועדת בשלג.
לצדה הלך הגור.
ומאחוריהם הופיע אריק.
לוקאס הביט בתמונה זמן רב.
הוא לא אמר דבר.
כעבור שבועיים חזר לשמורה.
הפעם לא התקרב לאגם.
הוא הגיע למרכז המבקרים, שם פגש את מרטין.
השניים ישבו מול חלון גדול המשקיף אל היער.
״אתה חושב שאריק זכר אותי?״ שאל לוקאס.
מרטין חייך.
״אי אפשר לדעת.״
״אבל הוא לא תקף.״
״נכון. יכול להיות שהלהקה הייתה עסוקה בגור. יכול להיות שהזאבים פשוט בחנו את המצב.״
לוקאס הנהן.
״אני מניח שאני מעדיף לחשוב שהוא זכר.״
מרטין צחק בשקט.
״מותר לך לחשוב כך. רק אל תנסה לבדוק את זה מקרוב.״
שניהם צחקו.
אחר כך מרטין הראה לו את תיעוד המעקב האחרון.
הגור נראה בריא יותר.
הוא התרוצץ בשלג לצד שני גורים נוספים.
לוקאס חייך.
״תראה אותו.״
״הוא מסתדר יפה.״
לוקאס הביט במסך.
״כשהחזקתי אותו במים, הייתי בטוח ששנינו לא נצא משם.״
מרטין שתק.
״ואז כשהזאבים הקיפו אותי, חשבתי שזה הסוף.״
הוא נשם עמוק.
״אבל בסוף הכול הסתיים אחרת.״
מרטין הנהן.
״לפעמים הטבע נותן לנו רגעים שלא נשכח.״
כעבור כמה חודשים הצטרף לוקאס לפרויקט התנדבותי של השמורה.
הוא סייע בהסברה למטיילים על בטיחות ליד אגמים קפואים ועל הדרך הנכונה לדווח על בעלי חיים במצוקה.
הוא סיפר את סיפורו.
אבל תמיד הדגיש דבר אחד.
״אני שמח שהגור ניצל. אבל עשיתי טעות מסוכנת כשנכנסתי למים בלי ציוד מתאים.״
הוא ביקש מאנשים לא לחקות את המעשה.
להתרחק מקרח דק.
להזעיק אנשי מקצוע.
ולזכור שזאבים הם חיות בר שיש לכבד את המרחק מהן.
יום אחד, בסוף החורף, הגיע לוקאס שוב למרכז השמורה.
מרטין חיכה לו עם תמונה חדשה.
״חשבתי שתרצה לראות את זה.״
בתמונה נראה אריק עומד על גבעה מושלגת.
לצדו הייתה הזאבה.
ומאחוריהם שלושה גורים שכבר גדלו.
אחד מהם היה בעל כתם לבן קטן על החזה.
לוקאס זיהה אותו מיד.
״זה הוא?״
מרטין הנהן.
״לפי המעקב שלנו, כן.״
לוקאס לקח את התמונה.
הוא הביט בה וחייך.
״הוא כבר גדול.״
״והוא נשאר עם הלהקה.״
לוקאס הניח את התמונה על השולחן.
״זה כל מה שרציתי לדעת.״
באותו ערב חזר לביתו ותלה את התצלום ליד החלון.
לא כתזכורת לכך שהעז להיכנס לאגם.
ולא כהוכחה שזאב פראי הפך לחבר שלו.
אלא כתזכורת לכך שחיים קטנים שנראו אבודים הצליחו להמשיך.
צעיר אחד ראה גור זאבים נאבק במים קפואים וניסה להציל אותו. רגע אחר כך מצא את עצמו מוקף בלהקה שלמה, בטוח שלא ייצא מהיער בחיים. אבל מה שנראה תחילה כמו סכנה איומה הפך לסיפור על הישרדות, מפגש בלתי צפוי וגור קטן שחזר למקומו בטבע.
