דניאל גריי, נהג מונית, היה בן 41. הוא עבד בעיירה הקטנה וירטאני בצפון, שם בקשות למונית היו נדירות וכמעט תמיד מוכרות. אבל בכל יום שישי בדיוק בשעה 6:45 בבוקר, הוא קיבל את אותה בקשה:
כתובת: רחוב פיין 3.
שם: אנה קרלובנה רטקוביץ', בת 78.
היא תמיד יצאה בזמן, לבושה במעיל אפור, נושאת מזוודה חומה בלויה ופנס נפט עתיק – אפילו בקיץ.
"לפנייה ביער, כמו תמיד", אמרה בשקט, וטיפסה למושב האחורי.
המסלול היה פשוט: 17 קילומטרים לאורך הכביש המהיר, אחר כך בכביש צר עמוק לתוך היער, עד למעגל סיבוב שבו מתחיל השביל. שם, האישה הזקנה הייתה מבקשת עצירה, יוצאת… ומשוטטת אל תוך היער לבדה, ללא תקשורת, ללא חיפזון. שלוש או ארבע שעות לאחר מכן, היא תזמין מכונית חזרה.
דניאל לא שאל שאלות. אבל משהו בטיול הזה הפריע לו. במיוחד העובדה שהיא חזרה כל שבוע… והמזוודה שלה תמיד הייתה ריקה.
יום אחד, הוא הפר כלל.
ביום שישי, 12 בנובמבר, האישה הזקנה חזרה למכונית. היער היה אפוף ערפל, הכבישים מכוסים בקרום קרח דק.
"אנה קרלובנה, את לפחות קופאת שם?" הוא שאל בזהירות.
"הייתי צריך לנסוע לשם מזמן, יקירתי. כל עוד הרגליים שלי נושאות אותי," היא ענתה, מחייכת חיוך כה חזק עד שדניאל הרגיש צמרמורת בעמוד השדרה שלו.
בפנייה, היא יצאה, כרגיל. אבל הפעם, דניאל לא חזר. הוא כיבה את הפנסים, חנה את המכונית ועקב אחריה לאורך השביל.
היא הלכה במהירות מפתיעה לגילה. חמש עשרה דקות לאחר מכן, הוא ראה גדר כנסייה ישנה ונטושה לפניה, מכוסה שלג. שערי הברזל המחושל היו תלויים באלכסון, ובתוכם ניצב בית קברות ישן.
אנה קרלובנה עצרה ליד הקבר הרחוק ביותר, כרעה ברך, פתחה את מזוודתה… ושלפה כמה חבילות של אוכל, נרות וצעצוע של ילד – ארנבת ממולאת.
היא פרשה הכל ליד הצלב חסר השם ואמרה בשקט:
"באתי. הבטחתי, אני זוכרת…"
דניאל הרגיש כמו זר. הוא עמד לעזוב, אך בטעות דרך על ענף יבש. האישה הזקנה הסתובבה בחדות וראתה אותו.
היא לא צרחה. היא רק לחשה:
"לא היית צריך… לא היית צריך לבוא לכאן."
הוא לא נמצא למחרת.
בשעה 10 בבוקר, הטלפון שלו, המפתחות והמונה שלו, שעדיין עבד, נמצאו במכונית חונה ליד היער. המסילות הובילו אל תוך היער… ונעלמו באותו בית קברות. אין גופה, אין סימני מאבק.
אנה קרלובנה נעלמה לאחר מכן. היא לא הייתה בבית, הכל היה מסודר בקפידה, הדלת נעולה מבפנים.
פתק נמצא על השולחן:
"הוא עקב אחריי. עכשיו הוא יודע. סלח לי."
ואז התחיל הדבר המוזר ביותר.
שבוע לאחר מכן, הגיעה בקשה דרך הטלפון של חברת המוניות:
"הזמינו מונית. פנייה לסנוי. שעה: יום שישי, 6:45. שם: א.ק. רותקוביץ'."
והמוקדן שם לב: ההזמנה הגיעה מהמספר של דניאל.
