רציתי רק לסדר את בגדי החורף של הבן שלי. שום דבר מיוחד: הוצאתי מהארון מעילים, סוודרים מצמר, צעיפים — כל מה ששכב מקופל עוד מאביב שעבר. חשבתי לעצמי: נהיה קר, הגיע הזמן לכבס ולהכין ללשימוש.
היה יום שמש נעים, רוח קלה הזיזה את הכביסה על החבל, ושמחתי שהבגדים יתייבשו ויריחו כמו אוויר צח. תליתי אותם על החבל שבצד הגינה, והלכתי להמשיך בשגרת היום.
בערב הכול כבר היה יבש. הורדתי את הבגדים מהחבל והנחתי בסל. ואז העין שלי קלטה משהו מוזר: על השרוול של אחד הסוודרים היו נקודות קטנות, צהובות-לבנות. ממש זעירות, כמו גרגירי פרג, מרוכזות בקבוצות קטנות.
בהתחלה חשבתי: אולי זה אבק? קטעי עשב יבש? אבקת פרחים? אבל אז — אחת הנקודות זזה.
קור עבר לי בגב.
הכנסתי את הסוודר הביתה, הדלקתי אור חזק, הבאתי זכוכית מגדלת — והבנתי: אלה ביצים. אמיתיות. ולא סתם — של עש הבגדים. דבוקות חזק לסיבי הבד.
למה זה מסוכן?
מאוחר יותר גיליתי שעש הבגדים מריח מצוין צמר וזיעה אנושית — אפילו אחרי כביסה. ואם תולים כביסה בחוץ, די בקלות הוא יכול להטיל עליה ביצים. במיוחד אם החבל תלוי ליד שיחים או עצים.
וכך בדיוק אצלנו: חבל הכביסה צמוד לגדר החיה.
הכי מפחיד — את הביצים כמעט לא רואים. אם לא הייתי מבחינה בהן, תוך כמה ימים היו בוקעות זחלים. אותם טפילים קטנים מתחילים לאכול את הבד מבפנים — והחורים מופיעים רק כשכבר אי אפשר להציל את הבגד. אחר כך הם עוברים גם לשאר הבגדים בארון.
מה עשיתי
נבהלתי — אבל פעלתי מיד:
כיבסתי הכול מחדש — בטמפרטורה הכי גבוהה שאפשר,
אחרי הכביסה גיהצתי כל פריט במגהץ חם דרך בד לח — כדי לוודא שהכול מושמד,
הוצאתי את כל הבגדים מהארון, ניקיתי מדפים ובדקתי כל פריט,
הנחתי שקיות לבנדר וחתיכות עץ ארז בארון — עש שונא את הריח הזה.
והחלטתי: מעכשיו — צמר ובגדי חורף לא מתייבשים בחוץ. רק בבית או במרפסת סגורה.
מה למדתי מזה
לא תיארתי לעצמי שכביסה תמימה יכולה להפוך לאיום על כל הארון. מספיק גרגר אחד זעיר — נקודה קטנה על השרוול — כדי להתחיל בעיה שלמה.
היום אני תמיד:
✔ בודקת היטב בגדים אחרי ייבוש,
✔ במיוחד צמר, קשמיר ובדים טבעיים,
✔ לא מחזירה לארון שום דבר — עד שאני בטוחה שהוא נקי ובטוח.
תבדקו גם אתם את הבגדים שלכם.
מה שנראה נקי וטרי — עלול להסתיר סכנה.
עדיף להשקיע כמה דקות עכשיו — מאשר לזרוק חצי ארון אחר כך.
