סנטה פה, ארגנטינה — עיר שבה הערבים מריחים יסמין, השכנים פונים זה לזה בשם פרטי, והשקט נראה כמו דבר נצחי. עבור לוחאן ארולס, בת 46, גן העדן לא היה מקום רחוק — הוא היה בדיוק מאחורי הבית, בגינה הקטנה שלה. שם גדלו נענע ובזיליקום, יסמין טיפס על קשת עץ, ובערבים החרקים שרו. אבל יום אחד — הגן הזה כמעט גרם לה לפקפק בשפיות שלה.
זה קרה בסוף הקיץ. היום היה חמים, ולוחאן, כמו תמיד, יצאה לפני השינה להשקות את הצמחים. מים נטפו מהעלים, האוויר היה רווי בריח האדמה הרטובה. היא כבר פנתה לחזור לבית, כשליד ערוגת הנענע ראתה משהו כהה שוכב בתוך העשב.
— ענף? חשבה לעצמה.
אבל ה"ענף" זז.
לוחאן קפאה במקומה. היצור זחל לאט על האדמה — עבה, כהה, מבריק באור הירח. ואז היא ראתה: שתי ראשים. שניהם הסתובבו אליה באותו רגע. שני פיות, ארבע עיניים. בלי קול — רק מבט קר.
— Dios mío… היא לחשה. ואז צעקה.
כל השכונה התאספה באותו לילה
השכנים רצו לכיוונה — אחד עם פנס, אחד עם מקל, אחת עם טלפון. היצור התפתל בין העשבים — כאילו הלילה עצמו קיבל חיים. שכנה זקנה לחשה:
— זה סימן. שני ראשים — מביאים אסון.
אבל הסקרנות גברה על הפחד. עם ידיים רועדות, לוחאן הפעילה את מצלמת הטלפון והתקרבה. דרך העדשה היה אפשר לראות הכול: קשקשים, דוגמה ארוכה לאורך הגוף, ובוהק מוזר בעיניים — כמעט אנושי.
ופתאום — היצור הרים את שתי ה"ראשים" ופתח את פיותיו. אף אחד לא שמע נשיפה או נשיפה. במקום זה — רעד עבר באדמה. נמוך, עמוק, כאילו האדמה עצמה דיברה.
אנשים נסוגו אחורה. והיצור — נעלם בתוך החושך.
הווידאו הפך לוויראלי. אבל לוחאן לא נרדמה כל הלילה
היא העלתה את הסרטון לרשת — ובבוקר, כל העולם כבר הכיר את הגינה שלה. אנשים התווכחו:
— מוטציה?
— כישוף אפל?
— ניסוי צבאי סודי?
אבל לוחאן, שצפתה שוב ושוב בסרטון, שמה לב למשהו מוזר — כאילו אחד הראשים התפוגג, טושטש בתוך האוויר.
אשליה? או… משהו אחר?
עם שחר, היא לקחה מעדר וחזרה למקום שבו ראתה את היצור. היא חפרה זמן רב — עד שהמכוש פגע במשהו רך.
היא הרימה את זה בידיים רועדות.
זחל. ענק. עבה כמו אצבע, ארוך כמעט כמו כף יד. על העור שלו — סימנים שנראו כמו עיניים… ושתי "ראשים".
— רק חרק? לחשה, צוחקת בצחוק עצבני.
אבל הצחוק נדם. כי הזחל… שיחק תפקיד. הוא זז בדיוק כמו אותו יצור לילי. והאדמה — רעדה שוב. חלש. כמעט בלתי מורגש. אבל אמיתי.
היא שמה אותו בתוך צנצנת זכוכית
שכנים באו לראות. מדענים שלחו מיילים. מישהו כתב שזה כנראה זחל של עש לילה — עש בַּר־זנב דמוי פיל. אבל אף אחד, אף מדען, לא הצליח להסביר את הרעידות באדמה.
ואז הגיע הערב.
השמש כבר שקעה, כשהזחל פתאום התחיל לפעום — כמו לב. הגוף שלו נבקע — ומתוכו נפתחו כנפיים. פרפר. אבל לא כזה שרואים בספרים. גדול, כהה, עם עורקים אדומים על הכנפיים.
הוא התרומם באוויר. האדמה רעדה שוב. הפרחים נפתחו — כאילו התעוררו. גפנים נמתחו מעלה. היה נדמה שהגן כולו נושם יחד איתו.
ואז — הוא עף. נעלם לתוך הלילה.
מאז — הכול השתנה
שכנים התחילו לחלום חלומות מוזרים:
— על יערות בתוך מדבר,
— על נהרות ביבשה סדוקה,
— על חיות שנכחדו מזמן.
גם לוחאן חלמה. על הגן שלה — אבל אינסופי, פראי, חי. ושם, בצל היסמין, שוב זז היצור הדו-ראשי.
היא התעוררה. שקט.
היא יצאה יחפה אל הגן. העשב היה קר מתחת לרגליה.
ואז היא הרגישה — רעד עדין באדמה.
כאילו עמוק מתחת לשורשים… כנפיים עדיין פועמות.
