היום היה לוהט. האספלט רעד מהחום, האוויר ריחף מעל הכביש, וגם הסירנות של האמבולנס נשמעו חנוקות יותר מהרגיל. הצוות היה בדרכו חזרה מקריאה — משמרת רגילה, שום דבר יוצא דופן. הנהג החליט לעצור לתדלק — הדלק הספיק אולי לעוד כמה קילומטרים.
בעוד הוא ממלא את המכל, הפראמדיקית יצאה למתוח רגליים, לקחה בקבוק מים מהמקרר ליד הקופה, והחלה לחזור אל הרכב. הכול נראה שגרתי — עד שלפתע גבר פרץ מהרכב החונה ליד. נסער, מבוהל — כשהוא מחזיק בזרועותיו ילדה קטנה.
— תעזרו! היא לא נושמת! — צעק.
השניות הבאות נקלטו במצלמות האבטחה. הפראמדיקית הפילה את הבקבוק, רצה לעברם, הניחה את הילדה על מכסה המנוע של האמבולנס. הנהג מיד הפעיל סירנה וקרא לתגבורת. הילדה הייתה מחוסרת הכרה — מכת חום, הנשימה נעצרה.
האישה החלה לבצע החייאה — שם, בחנייה, מתחת לשמש הקופחת. כעבור דקה הצטרפו אחרים — מישהו החזיק שמשייה, מישהו הביא מים. בצילומים רואים אותה לוחצת בקצב, בלי לעצור, למרות החום. 10 שניות. 20. 30. ופתאום — נשימה חלושה.
האבא כרע אל הקרקע, כאילו לא מאמין — היא נושמת שוב. אנשים סביב התחילו לבכות. הפראמדיקית, מכוסה זיעה ואבק, רק ניגבה את מצחה ואמרה בשקט:
— עכשיו הכול יהיה בסדר.
מאוחר יותר הסרטון הופץ ברשת. בתגובות כתבו שזה תזכורת לכך שגיבורים לא לובשים גלימות. הם לובשים מדים — ועוצרים רק כשמישהו חוזר לנשום.
