מרגרט וילסון, אדריכלית בת 27 מבוסטון, חלמה מאז ילדותה על חתונה כמו באגדות. מגיל צעיר היא גזרה תמונות ממגזינים, בנתה לוחות השראה ודמיינה: טקס לבן על כר הדשא, שמלת שיפון קלילה, קשת פרחים, וכמובן — החתן, עומד נרגש ליד החופה עם אצבעות רועדות.
והיום הזה סוף־סוף הגיע.
הטקס התקיים ביקב בסונומה, קליפורניה. שמש חמימה, רוח קלה, שמפניה מתקררת בדליים עם קרח, כינור מתנגן ברקע… הכול היה מושלם.
החתן, דניאל הופן, רופא מציריך, נראה מרשים בחליפה כחולה כהה. האורחים הגיעו מכל העולם — משפחה משווייץ, קולגות מארה״ב, וחברה ילדות מקנדה. חתונה בינלאומית, עשירה ויפה.
מרגרט צעדה בשביל הלבן, כשהיא נשענת על זרוע אביה — ואז זה קרה.
שמלת הכלה, שנעשתה בתפירה אישית בפריז — שובל ארוך, רקמה ידנית, טול ואורגנזה עדינה — הייתה גאוותה. כולם הביטו בה.
אבל תוך רגע הכול התהפך.
איש לא ראה איך קצה השובל נגע בנר קטן שהוצב לקישוט ליד המעבר. הרוח התחזקה — והבד נדלק מיד.
— השמלה! היא עולה באש! — צעקה אחת האורחות.
בהתחלה כולם חשבו שזה חלק מהמופע או בדיחה. אבל כשהלהבות הגיעו עד המותניים — הפחד היה אמיתי.
דניאל רץ אליה. המארגנים ניסו לכבות את האש עם שמיכות ושמפניה. תוך דקה הלהבות כובו. למרבה המזל, אף אחד לא נפצע קשה — רק כוויות קלות בידיים ובצד הגוף. אבל השמלה? נחרבה כמעט לגמרי.
החתונה נעצרה. ואז התחיל החלק המוזר באמת.
אחרי הפסקה קצרה, כשידיה חבושות והיא לבושה בשמלה פשוטה של אחת השושבינות — מרגרט החליטה להמשיך. הקהל היה המום — אבל מחא כפיים בהערכה.
אבל ברגע שהטקס חודש — הכול קרה שוב: המיקרופון של החתן התחיל להשמיע רעש צורם, נשמע פיצוץ — והרמקולים נדלקו. מערכת הכיבוי האוטומטית הופעלה — וממטרות של מים החלו לשפוך על האורחים.
שמיכות, תסרוקות, עוגת חתונה — הכול נהרס. כולם עמדו רטובים לגמרי.
המפיקה הייתה בפאניקה. מרגרט על סף דמעות. דניאל ביקש לבטל הכול.
אבל היא, בשיניים קפוצות, אמרה:
— לא. אני אתחתן איתך. גם אם העולם יקרוס.
כשהאורחים עברו פנימה לאולם היקב, ניגש אליהם גבר מבוגר.
הוא הציג את עצמו: גוסטבו הררה, שכן. אף אחד לא הזמין אותו — אבל פניו היו רציניות.
— אסור לכם להתחתן היום. המקום הזה מקולל.
האורחים גיחכו. אבל הוא המשיך:
— לפני 30 שנה הייתה כאן חתונה. הכלה מתה — השמלה שלה עלתה באש. כמה אורחים מתו בלהבות. מאז — כל מי שמנסה להתחתן כאן באותו יום… סובל מאסון. ניסיתי להזהיר אתכם. לא הקשבתם.
זה נשמע כמו סיפור מפלצתי. אבל מתאמת החתונה, אליסון ברוקס, החליטה לבדוק.
היא נכנסה לארכיון המחוז — ושם מצאה כתבה מעיתון משנת 1995:
„טרגדיה ביקב: במהלך חתונה פרצה שריפה. הכלה הצעירה נהרגה. הסיבה — תקלה בקישוטי נרות.”
והתמונה? מזעזעת.
הכלה בתמונה הייתה דומה למרגרט — כמעט אחת לאחת.
מרגרט ישבה לבדה בחדר הכלה. שוב מחליפה שמלה, עם כוויות, תסרוקת הרוסה — אבל מבט נחוש. היא הביטה הידיעה בעיתון — והרגישה צמרמורת.
דניאל נכנס בשקט ואמר:
— זה לא חשוב. העיקר שאנחנו בחיים. נקום ונלך. נתחיל מחדש.
היא חייכה חלושות:
— כן. אבל קודם — נתחתן. לא משנה איפה. אפילו בצד הכביש. רק שתהיה איתי.
שבוע לאחר מכן הם התחתנו בקפלה קטנה בנבדה. בלי אורחים, בלי שמלה מפוארת, בלי נרות או קשת פרחים.
אבל עם נדרים, דמעות — ואהבה אמיתית.
מאז, היקב בסונומה עומד ריק. בעלי המקום לא העזו לערוך שם עוד חתונות.
והשמלה של מרגרט… מה שנשאר ממנה — שמור בקופסה. כתזכורת:
יש מקומות שלא סולחים.
אבל אהבה — חזקה מכל קללה.
