סליחה

בבוקר השלישי לאחר הלוויית אבי, מצאתי מעטפה תקועה למקרר הישן שלנו עם שמי עליו, בכתב ידו הרועד, והמחשבה הראשונה שלי הייתה שמישהו משחק על בת אומללה רע מאוד.

היום שבו אמה מצאה את הפתק הקטן בכיס המעיל של אמה המנוחה, היא סוף סוף הבינה מדוע אביה הפסיק לדבר איתה לפני שלוש שנים. שלוש שנים אמה חייתה

ביום שבו ליאם מלאו שבע שנים, אמו עזבה אותו בתחנת האוטובוס עם תיק גב כחול ופתק נעוץ על ז'קטו, שאמר לו לשבת בשקט ולהיות אמיץ, ואז הלכה כאשר

הזר שישב ליד מיטת אבא שלי בבית החולים וקרא לו “אבא” בזמן שאני, הבת האמיתית שלו, נתקעתי בפקק עם טלפון מת. כשסוף סוף רצתי אל החדר, נושמת בכבדות

ביום שבו הבן סוף־סוף החליט לבקר את אביו בבית האבות, האחות שלפה ממנו מעטפה ואמרה בשקט: «אתה מאחר רק בעשר דקות…» Alex עמד במסדרון, מבטו שקוע בפרקט האפור.