משפחה

המשפחה השנייה של בעלי גרה חמש עשרה דקות מפה הפעם הראשונה ששמעתי את השם "לנה", זה נשמע לי כמו טעות הקלדה. זה היה ביום שלישי בערב, כמעט 23:00.

בני שאל למה לאבא שלו יש שתי ימי הולדת. ארזתי לו את הארוחה לבית ספר, חותך תפוח, כשהוא אמר את זה כאילו זה ברור מאליו. "לאבא יש יום

בתי קראה לזר "אבא" והוא ענה. זה היה בשבת במרץ. בסופרמרקט, כמעט בזמן סגירה. הייתי בוחרת יוגורט כשהטלפון שלי צלצל, ואמה, בת השש שלי, משכה את השרוול שלי.

היום שראיתי שתי קופסאות אוכל זהות בלוקר של הבן שלי, הבנתי שבעלי משקר לי כבר לפחות שנה. זה היה יום שלישי. הגעתי לבית הספר כי נועה שכח את

גיליתי שאני אשתו השנייה כשעמדתי מעל ארונו של בעלי. זו הייתה הלווייה קטנה ושקטה. רק כמה עמיתים לעבודה, השכנה הזקנה שלנו, ואחי הקטן מארק. כל הזמן חשבתי כמה

בני התקשר אליי ממספר ששמור כ"אינסטלטור" בטלפון של בעלי. היה יום שלישי בערב, כמעט שמונה. הייתי כיוצצת כלים כשטלפון של בעלי החל לצלצל על הדלפק. המסך נדלק: "אינסטלטור".

מצאתי את המשפחה השנייה של בעלי ברשימת המייל של בית הספר. זה התחיל במייל מהורה בכיתה של בני דניאל, מהמורה שלו. היא שלחה גיליון אלקטרוני כדי שנוכל להתארגן

בעלי שכח לחסום אותי ממשפחתו השנייה. גיבשתי את האמת בערב של יום שלישי, יושבת על רצפת המטבח בין צלחת נשברת לסיר של פסטה קרה. זה התחיל בהודעת בקשת

גיליתי את המשפחה השנייה של בעלי דרך קבוצת וואטסאפ של בית הספר. זה התחיל כשחברתי לורה שאלה אם היא יכולה להוסיף אותי לקבוצת ההורים. בבית הספר של הבן

בעלי שכח לאסוף את בננו מבית הספר, וכך גיליתי על המשפחה השנייה שלו. השיחה התקבלה בשעה 17:37. הייתי בסופרמרקט, בוחרת דגני בוקר. על המסך הופיע: "משרד בית הספר".