חֶסֶד

הנער שכולם חשבו שהוא גונב לחם מהמסעדה בבית הספר בעצם ניסה להציל את אביו, אך איש לא טרח לשאול אותו למה. ליאם היה בן שתים-עשרה, רזה כמו עיפרון,

הנער שהשאיר את התיק שלו באוטובוס שלי כל יום שישי וגרם לי לשקר לבת שלי. שמתי לב אליו לראשונה בגלל הנעליים – קטנות מדי, הסוליות מתקלפות, וממולאות בעיתון

הילד שהקליק על הפעמון שלנו בכל יום ראשון ביקש לשאול אם יוכל לשאול את הכלבה שלנו ליום אחד – רק אחר כך הבנו למה הוא תמיד מחזיר אותה

הילד השאיר צלחת אוכל במדרגות כל ערב, וכשהאמא שלו סוף סוף החליטה לעקוב אחריו, היא גילתה למי הוא האכיל בסתר כל הזמן הזה. אמה שמעה על זה לראשונה

השכן הזקן שמתגורר לידי היה דופק על הקיר שלנו כל ערב בשעה 7 בדיוק, והיינו כמעט מתקשרים למשטרה — עד שיום אחד בני, בן ה-6, פתח את הדלת

האישה על הספסל בפארק המשיכה להאכיל את היונים בידיים רועדות, עד שאמה הבינה שהגברת הזקנה שומרת את כל הלחם הטרי למישהו שמעולם לא הגיע. אמה שמה לב אליה