אבל
הזקן המשיך לשבת כל יום על אותו ספסל עם מזוודה על ברכיו, עד שיום אחד בערב זר פתח אותה והבין מדוע הוא באמת הגיע לשם במשך עשר שנים.
הזקן עמד מדי בוקר בפתח בית הספר, עד שיום אחד ילד רץ אליו ושאל שאלה שהביכה את כל העיר. לשלושה חודשים של כל יום חול בשעה 7:45 בדיוק,
הילד שהמשיך לדפוק על פעמון הדלת שלי בשעה 3 לפנות בוקר וההודעה שהוא לחש לבסוף שגרמה לי לאסוף תרמיל קטן ולעזוב את הבית שלי לפני הזריחה. הפעם הראשונה
בבוקר השלישי לאחר הלוויית אבי, מצאתי מעטפה תקועה למקרר הישן שלנו עם שמי עליו, בכתב ידו הרועד, והמחשבה הראשונה שלי הייתה שמישהו משחק על בת אומללה רע מאוד.