children
הזקן שבא כל בוקר לגדר הגן, צופה בילדים משחקים, עד שיום אחד בני ניגש אליו ושאל, “האם אתה מחכה למישהו?” המורות כבר שמו לב אליו. גבוה, כפוף, עם
הזקן ישב כל יום על אותו ספסל, מביט בבימת המשחקים כאילו מחכה למישהו שלעולם לא יגיע. ילדים רצו לצדו עם כדורים צבעוניים וגלידות דביקות, וצחוקם התעופף באוויר כמו
הזקן ישב לבד על אותו ספסל בפארק כל ערב, עד שאלה הצעירה שאלה אותו שאלה שפוררה את השקר שבו חי עשר שנים. סמואל תמיד הגיע בשעה חמש. העיר