עוני

הנער שכולם חשבו שהוא גונב לחם מהמסעדה בבית הספר בעצם ניסה להציל את אביו, אך איש לא טרח לשאול אותו למה. ליאם היה בן שתים-עשרה, רזה כמו עיפרון,

הילד שהמשיך להביא אלקטרונית לפיקניק וביקש "מנה לילדים לקחת הביתה" סוף סוף גרם לבעל הקפה לעקוב אחריו באחד הערבים הגשומים. ליאם שם לב אליו לראשונה בתחילת הסתיו. רזה,

הילד השאיר צלחת אוכל במדרגות כל ערב, וכשהאמא שלו סוף סוף החליטה לעקוב אחריו, היא גילתה למי הוא האכיל בסתר כל הזמן הזה. אמה שמעה על זה לראשונה

הילד מהדירה השכנה המשיך להשאיר אוכל על המפתן שלנו, ורק כשאבא צעק עליו הבנתי מי הוא באמת. בתחילה זה היה כמעט מצחיק. קופסת פלסטיק עם פסטה ביום שני,

היום שבו דניאל נכנס למקלט עם מזוודה וביקש שמישהו יוכל לאמץ את סבתו, כל החדר נדם. הוא היה בן שתים עשרה, רזה כקנה, שערו היה רטוב מגשם. מאחוריו

הנער שהמשיך להביא הביתה כפפות אבודות בדצמבר וזוג הכפפות שגרם לאביו להפיל את הספל על הרצפה. כל חורף, אלכס בן התשע חזר מבית הספר עם משהו בכיס שלא