סבא

הזקן המשיך לשבת על אותו ספסל בפארק כל אחר צהריים, מביט במגרש המשחקים ואוחז בנעל קטנה ורודה, עד שיום אחד ילדה קטנה התקרבה אליו ושאלה מדוע הוא בוכה

הזקן עמד כל בוקר בפתח הגן עד שיום אחד מורה עקבה אחריו וגילתה למי הוא מחכה. שבועות, אולי חודשים, הוא היה רק חלק מהנוף. איש רזה, כורע גב,

הזקן המשיך לבוא לגדר בית הספר בכל אחר הצהריים, צופה בילדים משחקים, עד שיום אחד הבת שלי הלכה אליו ושאלה את השאלה ששינתה הכל עבור המשפחה שלנו. פעם

הזקן עמד מדי בוקר בפתח בית הספר, עד שיום אחד ילד רץ אליו ושאל שאלה שהביכה את כל העיר. לשלושה חודשים של כל יום חול בשעה 7:45 בדיוק,

הזקן עמד כל עצרת אחר הצהריים בשער בית הספר, עד שיום אחד מורה עקבה אחריו הביתה וגלתה מי הוא. שלושה שבועות עמדה אמה וצפתה בו מחלון חדר המורים.

הזקן הגיע לקונצרט בבית הספר כשהוא אוחז בתמונה ממוסגרת בידיו, וכשהמורה ניסתה להוציאו החוצה, המנהל חיוור פתאום. הוא עמד בסף האולם המואר והמעוצב, אוחז במסגרת בחוזקה עד שהאצבעות

האיש הזקן לא הפסיק להביט לשער בית הספר מדי יום אחר הצהריים, עד שביום גשום אחת מהבנות התקרבה סוף סוף ושאלה את השאלה שאף אחד אחר לא העז

הזקן שישב לבד על ספסל מגרש המשחקים כל יום, עד שבן צעיר הניח פתק מקומט בידו והפך לו את כל החיים. תומאס בחר בספסל הרחוק ביותר, זה שהיה

הזקן הגיע מדי ערב לגדר גן הילדים, ויום אחד המורה אמה החליטה לעקוב אחריו וראתה למי הוא מחכה. בהתחלה אמה חשבה שהוא פשוט שכן בודד. הוא עמד כמה