כאב משפחתי
הזקן המשיך לשבת על אותו ספסל בפארק כל יום, אוחז בתיק גב קטן כחול, עד שיום אחד בשעות אחר הצהריים זר זיהה אותו ולחש בשקט: "אני חושב שזה
הנער דפק בדלת בדיוק בחצות ושאל, "האם גברת מילר עדיין גרה כאן, או שכבר מאוחר מדי להגיד שאני מצטער?" אמה נותרה קפואה במסדרון, ידה עדיין על מתג האור.
הזקן ישב לבד על ספסל בפארק כל ערב עם תיק גב קטן בצבע תכלת, עד שיום אחד התיק נפל ונפתח, והתמונה שיצאה ממנו גרמה לאמה לשבת לצדו ולומר,