גירושין

בני קרא לי בשמי הפרטי באמצע הסופרמרקט. עמדנו ליד מדף הדגנים. הוא החזיק עגלה קטנה אדומה והביט בקופסאות. הוא פנה אלי ואמר, ברוגע ובבהירות: “דניאל, אפשר לקנות את

המשפחה השנייה של בעלי גרה חמש עשרה דקות מפה הפעם הראשונה ששמעתי את השם "לנה", זה נשמע לי כמו טעות הקלדה. זה היה ביום שלישי בערב, כמעט 23:00.

הבן שלי היה זה שאמר לי שמחליפים אותי. הוא היה בן שש. היינו במטבח, אוכלים דגנים לארוחת ערב כי חזרתי מאוחר מהמלאי שוב. הוא לקח כפית, הביט בי

בני התקשר אליי ממספר שלא הכרתי ואמר: «אבא, למה שקרת לגבי בית החולים?» הייתי במשרד, מביט בגליון אלקטרוני, כשמספר לא מוכר צץ על המסך. כמעט סירבתי לשיחה. הקול

בני שאל למה אביו תמיד מתקשר רק בדיבור רמקול פעם ראשונה שליאם שאל, עמדנו בתור בסופרמרקט. הוא החזיק במכונית צעצוע זולה, מהסוג שאביו היה קונה לו. הוא הביט

בעלי שכח לחסום אותי ממשפחתו השנייה. גיבשתי את האמת בערב של יום שלישי, יושבת על רצפת המטבח בין צלחת נשברת לסיר של פסטה קרה. זה התחיל בהודעת בקשת

בני הפסיק לקרוא לי אבא אחרי אותו סוף שבוע. זה היה יום שישי רגיל. הייתי בעבודה, מסיים מיילים, כשרעייתי לשעבר, לורה, שלחה לי הודעה: "אתה יכול לקחת את