חיים

הזקנה בחלון בקומה הרביעית הייתה מונפת לילדי כל בוקר, עד שיום אחד הוא שאל, “אבא, למה היא בוכה אם היא אומרת שהכל בסדר?” עברנו לדירתנו באותו בניין אפור

הילד מהדירה השכנה המשיך להשאיר אוכל על המפתן שלנו, ורק כשאבא צעק עליו הבנתי מי הוא באמת. בתחילה זה היה כמעט מצחיק. קופסת פלסטיק עם פסטה ביום שני,

השכנים חשבו שהאיש הזקן, מר האריס, שוב צועק על הכלב המשוטט, אבל באותו בוקר הנביחות הפסיקו ורק הקומקום זעק במטבח השקט שלו. כשהיא חנתה את רכבה מול הבית

האישה על הספסל בפארק המשיכה להאכיל את היונים בידיים רועדות, עד שאמה הבינה שהגברת הזקנה שומרת את כל הלחם הטרי למישהו שמעולם לא הגיע. אמה שמה לב אליה