מעניין לדעת

בכל יום רביעי, בדיוק בעשר בבוקר, נעצרת ליד ביתה של גברת הלן משאית הדואר.הדוור המבוגר, מר ליאם, כבר ידע: לא מספיק להניח את המכתב בתיבה — צריך לדפוק

הסיפור הזה התרחש בכפר הודי קטן ליד נהר נארמדה. מקום שבו ילדים משתכשכים במים בבוקר, ובשקיעה נשים מכבסות בגדים על האבנים. אף אחד לא ציפה שיום חמים ושגרתי

זה קרה בשיא החורף, בהרים ליד אינסברוק. לילה, סופת שלגים, פתיתי שלג יורדים כמו קיר לבן. הכבישים מכוסים, פנסי הרחוב נכבים מרוחות חזקות, והכול מסביב נראה כמו דממה

האולם היה מעוצב עד הפרט האחרון. סרטים לבנים, נרות, ריח של פרחים טריים. האורחים לחששו בשקט, התזמורת ניגנה מנגינה רכה, והחתן עמד ליד המזבח, מנסה שלא לרעוד מהתרגשות.

בוקר מוקדם בהרי הקרפטים. הערפל עוד ריחף בין עצי האורן, ונהר הצ’רמוש געש לאחר סערת הלילה. אליאס נובאק, פקח יערות בן חמישים בערך, הלך בשביל הבוץ, בודק אם

זה קרה באחד מסניפי הסופרמרקט בוורשה בשעות הבוקר המוקדמות.החנות רק נפתחה, ריח מאפים טריים מילא את האוויר, והעובדים סידרו בגאווה את הבאגט והלחמניות על המדפים. הכול התנהל כרגיל

ערב סתיו קר ירד על הכפר הקטן למרגלות ההרים. טיפות גשם דקות הפכו את האדמה לבוץ דביק, והרוח סחפה עלים יבשים לאורך הרחוב. רוברט מאייר, זקן גלמוד, חזר

השעה הייתה מוקדמת מאוד בבוקר, כשהשמש רק החלה לנקב את הערפל. הכביש שבין שני עיירות קטנות בגרמניה היה כמעט ריק. רק מדי פעם חלפה מכונית והשאירה אחריה שובל

חזרתי הביתה אחרי יום קשה. השלג נדבק לשמשה, הפנסים השתקפו באספלט הרטוב, ולפניי — פקק אינסופי. עמדנו כבר כמעט ארבעים דקות, אי־אפשר היה לזוז או להסתובב. הדלקתי את

לקנא בה אפשר, לפני הכול, על הביטחון העצמי שלה. היא משוכנעת שהיא האישה היפה ביותר על פני כדור הארץ, ומדגישה בביטחון את הייחודיות, הכריזמה והמראה הנדיר שלה. לא