דרמה

האחות לחשה "אבא, בבקשה חתום פה" ודחפה את הניירות אליו, אך ידיו של האיש הזקן רעדו בלבד מעל השורה שבה נכתב "הוא מסרב לטיפול נוסף". אוליבר הביט בטופס,

היום שדניאל כתב “אני כבר לא הבן שלך” ולחץ על 'שלח', מארק הניח בשקט את הטלפון על השולחן, קם והלך לחדר שהתחמק ממנו במשך שלוש שנים. ההודעה הופיעה

היום שבו דניאל נכנס למקלט עם מזוודה וביקש שמישהו יוכל לאמץ את סבתו, כל החדר נדם. הוא היה בן שתים עשרה, רזה כקנה, שערו היה רטוב מגשם. מאחוריו

האיש הזקן המשיך להגיע למשרד האובדנים כל יום שישי עם אותה תמונה דהויה, וכאשר דורית עקבה אחריו ביום אחד, היא גילתה שהאדם שהוא מחפש עמד מאחוריה כל הזמן.

בבוקר השלישי לאחר הלוויית אבי, מצאתי מעטפה תקועה למקרר הישן שלנו עם שמי עליו, בכתב ידו הרועד, והמחשבה הראשונה שלי הייתה שמישהו משחק על בת אומללה רע מאוד.

הזקן ישב לבד על ספסל בפארק כל ערב עם תיק גב קטן בצבע תכלת, עד שיום אחד התיק נפל ונפתח, והתמונה שיצאה ממנו גרמה לאמה לשבת לצדו ולומר,

ביום שבו ליאם מלאו שבע שנים, אמו עזבה אותו בתחנת האוטובוס עם תיק גב כחול ופתק נעוץ על ז'קטו, שאמר לו לשבת בשקט ולהיות אמיץ, ואז הלכה כאשר

כשהייתה אמה לחוצה את מצחה אל החלון הקר של המקלט העירוני, נשימתה השאירה ענני אדים קטנים על הזכוכית. מחוץ, על הספסל העץ השחוק ליד הכניסה, ישב מארק –

הזקן ישב כל ערב באותו ספסל בפארק, מביט למגרש המשחקים ולוחש "ליאם, הגיע הזמן ללכת הביתה", למרות שכולם בשכונה ידעו שנכדו מת לפני שלוש שנים. אנשים ניסו לא

כשמצאוהו יושב על ספסל בקומת הכניסה ילד בן כעשר רועד עם שלט 'מוכר את עצמי בשביל אוכל', כל מי שראה אותו חשב מיד שמדובר במריחה אכזרית, עד שהילד