קים אור אזולאי לא ניסתה לייפות את המציאות – להפך. כשנשאלה איך מפסיקים לפחד מדעות של אחרים, היא בחרה לענות בכנות שלא משאירה מקום לאשליות.
בסטורי אישי, היא הודתה שהפחד הזה לא באמת נעלם. הוא פשוט משנה צורה. במקום להיעלם, הוא עובר ממקום למקום – תלוי במי שמולך ובמשמעות שאת נותנת לדעה שלו.
לדבריה, יש פחד שהוא דווקא חיובי. כזה שמגיע כשאת רוצה לשמוע דעה ממישהו שאת באמת מעריכה או אוהבת. במקרים כאלה, הפחד יכול להפוך למנוע שמקדם, כזה שנמצא בתוך מרחב בריא ותומך.
אבל כאן מגיע הקו האדום.
אזולאי הבהירה בצורה חדה שיש סוג אחר של פחד – כזה שמנהל אותך מתוך חשש מתגובות שליליות או פוגעניות. וזה כבר לא משהו שאפשר להתעלם ממנו. מבחינתה, זה הרגע שבו צריך לעצור ולהבין שמשהו לא עובד נכון.
היא אפילו הגדירה את זה במילים חדות: "נורה אדומה".
בלי פתרונות קסם, בלי הבטחות ריקות – רק הבחנה ברורה בין פחד שיכול לבנות אותך, לבין פחד שיכול להרוס אותך.
ואולי דווקא בגלל הפשטות הזו, המסר שלה תפס כל כך חזק.
כי לפעמים, כל מה שצריך – זה לדעת איפה עובר הגבול.
