לפעמים זה לא אולפן, לא אירוע נוצץ ולא דרמה מתוזמנת — אלא רגע אחד בקניון, באמצע היום, שמצליח להצית שיח שלם. זה בדיוק מה שקרה לעינב בובליל, שמצאה את עצמה בלב סיטואציה פומבית במיוחד, עם הרבה עיניים מסביב וילדה אחת שלא הייתה מוכנה לשתף פעולה.
יום בלבד לפני כן, עוד עלתה בובליל לכותרות בעקבות אמירה משועשעת וחריגה של אמה ורד, שקראה לה בצחוק “כלבה בת כלבה” אחרי תעלול קטן. נדמה היה שזה ייגמר שם, אבל המציאות החליטה לספק פרק נוסף, הרבה יותר חשוף והרבה פחות מבוים.
בובליל שיתפה את העוקבים ברגע מתוך קניות שגרתיות בקניון באשדוד, כחלק מההכנות לנסיעה הקרובה לתאילנד. מבחינתה, מה שקרה שם היה סוג של חימום למה שמצפה לה בטיול עם הילדים, והיא לא ניסתה לייפות את הסיטואציה.
במרכז האירוע עמדה ריף, בתה הקטנה, שהתיישבה לפתע על הרצפה והחלה לבכות באמצע הקניון. במקום להרים, לפייס או לנסות להשתיק במהירות, בובליל בחרה בקו ברור וחד. היא תיעדה את הרגע והגיבה באירוניה, כשהבהירה שזה לא באמת רציני בעיניה ושבשביל דרמה אמיתית צריך יותר מהשתטחות על רצפת קניון.
הגישה שלה הייתה חד־משמעית. היא לא נתנה לבכי לנהל את הסיטואציה, גם כשסביב עוברים אנשים, מסתכלים, לוחשים ולא מסתירים את המבטים. לדבריה, זה היה לא נעים, מביך ואפילו מתסכל — אבל היא החליטה לא לוותר.
בהמשך הסבירה כיצד הדברים התגלגלו. לאט לאט ריף קמה, עינב המשיכה בדרכה, ורק בשלב מסוים נתנה לה יד והובילה אותה לאוטו, בעיקר משיקולי בטיחות. לדבריה, אם לא היו מכוניות בסביבה, היא הייתה נותנת לה לקום וללכת לגמרי לבד. המסר שלה היה ברור: אצלה לא עושים שרירים, גם לא באמצע מקום ציבורי.
כצפוי, התיעוד עורר גל תגובות. היו מי שהריעו לה על העקביות והאסרטיביות, אחרים הסתייגו מהגישה הישירה ומהבחירה לא “לרכך” את הרגע. אבל בובליל, כהרגליה, לא ניסתה להתאים את עצמה לציפיות של אף אחד — אלא הציגה את המציאות שלה כמו שהיא, בלי פילטרים ובלי התנצלות.
