בבוקר היא מיהרה לעבודה: גיהצה במהירות את החולצה הלבנה, ניסתה לשתות קפה ובמקביל למצוא את העגיל השני.
אבל הכל נעצר כשמבטה נפל על קבוצה קטנה של כדורים שקופים ליד הכפתור.
"מה זה?.." היא מלמלה, מתכופפת.
הכדורים היו עגולים לחלוטין, צפופים, עם גוון אפרפר קל. בחלקם היה כתם כהה בפנים. אחד מהם אפילו זז קלות. החולצה נפלה מידיה מיד. אלה היו ביצים. תטולה. ולא קטנה. לבה צנח. היא הניחה את החולצה על השולחן, הדליקה את הפנס והחלה לבחון את הממצא: כ-15 כדורים אסופים בקבוצה צפופה, נקודות כהות זעירות בתוך סרט שקוף למחצה, כאילו הוטלו זה עתה. מיד נדלק דמיונה: "מה אם מי שהטיל אותם עדיין כאן?.."
היא בדקה את הארון — ושמעה רחש. הארון נראה רגיל: חולצות, סוודרים, מגבות מקופלות בקפידה.
אבל ברגע שהזיזה את ערימת הסוודרים, נשמע מלמטה: שקט… ש-ש-ש… צמרמורת עברה בגבה. היא קפאה, לא נושמת. ואז, לאט, לאט מאוד, היא הזיזה את קצה הקופסה. משם יצא יצור קטן ואפור — והיא כמעט צרחה.
זה היה עכביש צייד. גדול, מהיר, שטוח — זה שלא אוהב לטוות קורים, אלא מטיל את ביציו במקומות חמים ומוסתרים. ואז מחפש את המקלט הקרוב ביותר… למשל, ארון. ולמרות שהעכביש לא היה ארסי, גודלו ומהירותו הפכו אותו למפחיד. העכביש זינק מתחת למדף התחתון. היא נרתעה.
אבל אחר כך היה גרוע יותר היא החליטה לרוקן את הארון עד הסוף — אחרת לא תוכל להירדם. ובקרוב מצאה עוד ביצים, שכבר היו ריקות. זה אומר שחלק מהגורים הספיקו לבקוע. לבה הלם עוד יותר חזק. היא נאלצה לרוקן את הארון לחלוטין: כל הבגדים — לכביסה ב-60°, הנעליים — לנקות, הקופסאות — לבדוק. ורק לקראת הערב היא הגיעה לפינה שבה הסתתר העכביש.
הוא ישב שם, ללא תנועה, כאילו הבין שמצאו אותו. היא לא לחצה עליו — הוציאה אותו לרחוב בתוך צנצנת. עכבישים ציידים הם שימושיים, אבל לא צריך לגור בארון. ואז, בפעם הראשונה, היא עשתה ניקיון כללי "לפי הכללים של המומחים". לקראת הערב היא עברה בכל פינה בדירה עם שואב אבק, ואז עם תמיסת סבון. היא ניקתה את מערכת האוורור. בדקה את המיטה. בדקה שוב את כל פינות הארון. שלוש פעמים. ורק כשכל היה נקי לחלוטין, היא נשמה לרווחה.
ובבוקר חיכתה לה הפתעה. היא חזרה לאותה חולצה שהכתם הרס. לאחר כביסה בחום גבוה, הכתם נעלם. אבל היא לא הצליחה להתחיל את היום בבגד הזה — הזיכרונות היו טריים מדי. וכשהיא פתחה את הארון כדי לבחור משהו אחר, היא הבחינה בפרט קטן: על המדף העליון ביותר הייתה גומייה שחורה לשיער. רק שהיא מעולם לא חבשה כאלה. ואז היא הבינה את הדבר החשוב ביותר:
העכביש הזה לא היה היחיד שהחליט להתמקם בארונה.
