התמקמתי בנוחות, הדלקתי את הסדרה שלי והחלטתי סוף סוף לאכול את התפוז, ששכב כל כך יפה על המדף — צבעוני, עסיסי, ריחני, כאילו נוצר כדי להיות חטיף מושלם.
הסרתי את הקליפה ונהניתי מהארומה ההדרים הרעננה, והתחלתי לחלק את הפרי בזהירות לחלקים. הכל נראה נורמלי לחלוטין… עד שהצצתי למרכז התפוז.
בין הפלחים העסיסיים נראה היה כי מסתתר יצור זר — כהה, צפוף, רב-שכבתי, שלא דמה כלל לליבה הרגילה.
המחשבה הראשונה שלי הייתה שצמח בתוכו איזה "יורה" שני ומכוער של התפוז. אבל הוא נראה כאילו מזמן הלך לכיוון הלא נכון: מרקם רך, קצוות אפרפרים וריח לא נעים, רטוב, שלא הזכיר בכלל פרי הדר.
מיד עברו בי צמרמורות. הרי בדרך כלל אני אוכלת תפוזים ישירות מהפלחים, בלי להסתכל פנימה. תדמיינו מה היה קורה אם הייתי נושכת את התועבה הזו באופן אוטומטי.
פתחתי את האינטרנט בניסיון להבין מהו הפלא הטבעי הזה, והתוצאה רק החמירה את המצב. התברר שבתוך התפוז שלי התחיל להיווצר פרי שני, מעוות, שכבר התחיל להירקב וכנראה היה נגוע בפטרייה.
מבט אחד על המסה הזו — והתיאבון שלי נעלם מיד. אפילו נעים להיזכר בזה.
מאז אני בודק כל פרי, אפילו את אלה שנראים מושלמים. כי, כפי שהתברר, "הפתעות" בלתי צפויות מסתתרות לרוב דווקא במקומות שבהם הכי פחות מצפים להן…
