הכיכר הייתה תמיד רועשת — תיירים, בתי קפה, נגני רחוב. אבל באותו בוקר ההמולה העירונית הרגילה נקטעה בצעקות.
בתחילה כולם ראו ציפור אחת נופלת מגובה. אחר כך עוד כמה. ותוך כמה שניות כבר היה תלוי מעל הכיכר כמו נחיל כהה שצנח במהירות. אנשים התרוצצו בבהלה לכל עבר — נדמה היה שהשמיים פשוט "נפלו".
״אלוהים! מה קורה?!״ — צעקה אישה ליד המזרקה.
״מתחת לסככה! מהר!״ — גבר במעיל שחור משך נערה הצידה, מציל אותה מציפור נוספת שנפלה.
מישהו נפל והסתבך בריצה, אחרים רצו לעבר תחנת האוטובוס כשהם מכסים את ראשם בידיים. כמה אנשים נכנסו בריצה לבית הקפה הקרוב וסגרו את דלת הזכוכית בבהילות. האווירה נעשתה מתוחה, כאילו העיר נקלעה לרגע מתוך מהדורת חדשות חירום.
כעבור דקה הזרם החד של הציפורים נעצר בבת אחת. על הקרקע היו מוטלות עשרות גופות קטנות וכהות — חלקן פרפרו בכנפיים, חלקן כבר לא זזו.
המשטרה הגיעה במהירות. השוטרים סגרו את הכיכר וביקשו מהאנשים לשמור מרחק.
— ״זו מתקפה כימית?״ — שאל גבר מבוהל.
— ״אין שום מידע שזה מסוכן לבני אדם״ — ענה בביטחון שוטר צעיר, למרות שבעיניו היה ברור שגם הוא לא מבין מה קורה.
כעשרים דקות לאחר מכן הגיעו אקולוגים ווטרינרים. ביניהם הייתה האורניתולוגית הידועה ילנה סרקיסיאן. היא הייתה הראשונה שהחלה לבדוק את הציפורים.
ילנה בחנה את הגופות בקפידה, בלי למהר. אחר כך פנתה אל עמיתה ואמרה בשקט אך בבירור:
— ״אלה סנוניות שחורות. וכמעט כולן צעירות״.
— ״אבל למה הן נפלו בהמוניהן ככה?״ — שאל העמית.
— ״יש תיאוריה אחת… אבל צריך לבדוק״.
בזמן שהמומחים לקחו דגימות, הוויכוחים בקהל נמשכו.
— ״חשבתי שזה קורה רק בסרטים״ — אמר בלחץ בחור עם מצלמה.
— ״אם הן נפלו, סימן שיש משהו באוויר״ — הציע אחר.
— ״או שירו עליהן!״ — צעק גבר מבוגר.
הוויכוחים נפסקו כאשר ילנה יצאה אל המשטרה והעיתונאים עם המסקנה הרשמית.
היא דיברה בשקט, אבל ברצינות:
״אין רעל, אין גז, ואין קרינה. הסיבה — שילוב ייחודי של גורמים טבעיים״.
העיתונאים התקרבו. האנשים השתתקו.
— ״הסנוניות האלו נודדות בלהקות גדולות. אבל הלילה הן נכנסו לזרם אוויר חזק — ירידה חדה בלחץ ובפHumidity. הציפורים ירדו נמוך מדי, איבדו כיוון. וכשהדליקו מעל הכיכר את פנסי החג החזקים…״
היא הצביעה על הפרוז'קטור הגדול שעל הבניין ממול.
— ״…הן התעוורו לכמה שניות ואיבדו התמצאות. עבור ציפורים שטסות במהירות של עד 100 קמ״ש, זה מספיק כדי לצנוח״.
— ״אז זו תאונה?״ — שאל מישהו מהקהל.
— ״כן. תופעת טבע. נדירה מאוד, אבל מובנת״.
השוטרים נשמו לרווחה — המתח באוויר ירד.
הווטרינרים הודיעו שחלק מהציפורים ניצלו — כמה עשרות כבר נשלחו למרכז שיקום.
לקראת הערב הכיכר נוקתה. האנשים עדיין דיברו על מה שראו, צפו שוב ושוב בהקלטות בטלפונים, ושיתפו חוויות.
בעודה אוספת את הציוד, ניגש אל ילנה אותו בחור עם המצלמה.
— ״את מתעסקת בזה שנים. את לא מפחדת לראות דברים כאלה?״
היא חייכה מעט:
— ״מפחיד — זה כשאנשים נכנסים לפאניקה. והציפורים… הן יסתדרו. הן תמיד מסתדרות״.
באותו רגע חלפה מעל השמיים המעורפלים להקה קטנה של סנוניות — אלו ששרדו. האנשים הרימו את ראשיהם, ולראשונה באותו יום לא נשמעו צעקות בכיכר, אלא נשמע אנחת רווחה שקטה.
