הסיפור התחיל ביום רגיל ושקט. למקלט לבעלי חיים "לב היער" התקבל שיחת טלפון בלתי צפויה: תושב מקומי הביא לשם יצור זעיר עם עור כהה ומבריק, שלא ניתן היה לזהות במבט ראשון. עיניו של התינוק היו עדיין עצומות, גופו הזעיר נשם בקושי, ועורו נצץ באור, כמו אריג אטלס.
תמונותיו של התינוק המוזר התפשטו במהירות ברשתות החברתיות. המשתמשים ניסו לנחש: האם זה חתלתול? סנאי? או אולי אפילו דובון? הוויכוחים לא שככו — אף אחד לא הצליח לקבוע בוודאות מה זה. אפילו המצילים המנוסים היו מבולבלים: אף פרט לא רמז על מקורו. אבל דבר אחד היה ברור — היצור השברירי והחסר אונים הזה כבר הספיק לרגש אלפי אנשים.
כמה ימים חלפו עד שהתעלומה נפתרה. והתגלית הייתה מפתיעה: זה היה ארנב ביתי רגיל, בן שלושה-ארבעה ימים בלבד. היו לו שריטות קלות, אבל מצבו היה יציב. אך הרבה יותר מדהים היה האופן שבו הוא נמצא — לא אדם מצא אותו והביא אותו, אלא כלב.
הכלב האמיץ והטוב לב ראה את התינוק הנטוש ביער והעביר אותו בזהירות למקום שבו אנשים יוכלו להבחין בו. כשהסיפור התפרסם בעיתונות, הוא נגע ללבם של אלפי אנשים. הוא הזכיר לכולם: חמלה אינה שייכת רק למין אחד — היא מסוגלת לאחד בין יצורים חיים.
מתנדבי המקלט הבינו מיד עד כמה מקרה זה היה נדיר. ארנבים ביתיים לעולם אינם חיים ביער, והגור הנולד, שהיה עירום, עיוור וחסר אונים לחלוטין, לא היה לו כל סיכוי לשרוד ללא עזרה.
כדי למנוע מקרים דומים, עובדי המקלט הכינו סדרת פרסומים על איך להבדיל בין ארנב בר לארנב ביתי ומתי כדאי לאנשים להתערב ומתי לא. כך הצלה פשוטה הפכה לשיעור חשוב על ערנות, טוב לב וערך החיים.
היום, הארנבת הקטנה, שהייתה פעם כל כך חלשה וקטנה, גדלה ומתחזקת מיום ליום. פרוותה הפכה רכה ומשיית, ועיניה בהירות ותמימות. והכלב שהציל את חייה הפך לאגדה מקומית — תזכורת חיה לכך שטוב לב הוא שפה המובנת לכל היצורים, ללא קשר למי הם.
מה שהתחיל כחידה הפך לסיפור של תקווה.
לפעמים התקווה מגיעה על כפות רכות — ומביאה איתה את הנס השברירי ביותר בעולם.
