כשהחברים נכנסו לראשונה לדירה החדשה שלנו, הם קראו לה בצחוק "עצובה מדי". כהה מדי, אפורה, קודרת — כך הם תיארו אותה. אבל אני רק חייכתי. מבחינתנו, בעלי ואני, זה לא עגמומיות, אלא שלווה, הרמוניה וסגנון.
אנחנו לא מהאנשים שחולמים על טפטים צבעוניים עם פרחים או קירות צבועים בצבעים עזים. לכל אחד יש את התפיסה שלו לגבי יופי ונוחות. מבחינתנו, הבית האידיאלי הוא זה שמרגיע את העיניים ומקל על הנפש.
קנינו את הדירה לאחרונה. לפנינו גרו כאן אנשים מבוגרים, והדירה הייתה זקוקה לשיפוץ יסודי. החלטנו להתחיל הכל מאפס — בדרכנו שלנו, בלי להתחשב בטעמם של אחרים.
לאחר השיפוץ, המסדרון הפך לאחד המקומות האהובים עליי. צבענו כמעט את כל הקירות בצבע אפור כהה עז. כן, זה לא מתאים לכולם — אבל אם משתמשים באפור נכון, הוא הופך לאצילי, עמוק ומאוד מסוגנן.
כדי להוסיף אופי, תלינו תמונות מופשטות גדולות — משיחות מכחול שחורות עם נגיעות זהב נראות מפוארות. על הרצפה — לרבד בגוון אפור קר, שמתאים באופן מושלם לקירות. הדלתות הפנימיות פשוטות, לבנות, ובמטבח הסרנו את הדלת לחלוטין והשארנו מעבר חופשי.
המטבח יצא מואר ולקוני. סט לבן מבריק ללא ידיות נראה אלגנטי ויקר, למרות הפשטות שלו. אין פרטים מיותרים — רק קווים נקיים ופונקציונליות מקסימלית.
בסלון עשינו החלטה לא שגרתית — הצבנו ספה ומיטה זו לצד זו. למישהו זה ייראה מוזר, אבל הם משתלבים מצוין, כי הם עשויים מאותם חומרים. מול הספה יש טלוויזיה, וליד המיטה סידרתי חלום קטן — שולחן איפור עם תאורה. המקום המושלם לקוסמטיקה ותכשיטים.
חדר האמבטיה מעוצב באותו סגנון. בחרנו באריחים גדולים במראה "בטון" — מינימליסטי, מעט ברוטלי, אך מאוד מודרני. יש שיחשבו שחסר "חום ביתי", אך צדפים ודולפינים — זה ממש לא אנחנו. בחרנו בקווים נקיים, בסגנון ובתחושת מרחב.
הבית שלנו — לא על בהירות ולא על "נעימות מתקתקת". הוא על הרמוניה, רוגע ואלגנטיות מאופקת.
ואתם, איך אתם מתייחסים לצבע אפור? בשבילכם הוא מסמל עצבות או סגנון?
