בבוקר קר לחופי איסלנד, דייגים הבחינו במשהו מוזר ואפור באופק. בהתחלה הם חשבו שמדובר בקרחון או בשרידי ספינה, אבל כשהתקרבו, הם הבינו שמדובר בלוויתן כחול ענק שנפלט לחוף. היצור הגדול ביותר על פני כדור הארץ שכב ללא תנועה על החול, גופו התנדנד לאט עם הגלים, ומעליו עלה אדים קלים.
הלוויתן היה ענק – יותר מ-25 מטרים אורך, ומשקל של כ-150 טונות. אך יותר מכולם, הריח עורר את חשדם – לא ריח רגיל של ים או דגים נרקבים, אלא ריח מתכתי, כימי מוזר, כאילו משהו נשרף מבפנים.
ביולוגים מהמכון הימי של רייקיאוויק הגיעו כעבור כמה שעות. הם ציפו לנתיחה רגילה — הרי מקרים של לווייתנים שנפלטו לחוף אינם נדירים. אך כעבור כמה דקות התברר: המקרה הזה לא דומה לשום מקרה אחר.
כשהמדענים פתחו את קיבתו, הם גילו בתוכה לא את השאריות הרגילות של דיונונים או דגים, אלא משהו קשה וקר, שהבריק במתכתיות. לא היה קל להוציא את החפץ — הוא היה גדול, מכוסה בשכבה עבה של מלח ואצות.
כשהממצא נוקה, כולם קפאו. זה היה חלק מהגה ישן — עם תוספות פליז וחריטה "Aurora, 1892". לידו היו מונחים קטעי חבלים, חתיכת נחושת ו… נעל אנושית, שתקועה בין סיבי הקיבה.
המדענים לא יכלו להאמין. איך הגיעו שרידי ספינה מהמאה ה-19 לגופת לוויתן?
ההיסטוריונים מצאו במהרה התאמה. ספינה בשם "אורורה" עזבה את נמל המבורג בשנת 1892 בדרכה לאנטארקטיקה. על סיפונה היו חוקרים, אספנים ו—על פי השמועות—יועצים צבאיים. הספינה נעלמה באזור האוקיינוס הדרומי. לא נמצאו גופות, ולא נרשם אף אות.
כעת, לאחר יותר ממאה שנים, חלק מההיסטוריה שלה נמצא… בתוך לווייתן כחול.
מדענים שיערו כי ייתכן שהחיה בלעה את שרידי הספינה, שהיו מונחים על הקרקעית. אך פרט אחד בלבל אותם — המתכת לא הייתה מחלידה כפי שהייתה אמורה להיות לאחר מאות שנים מתחת למים. נראה היה כאילו החפצים היו מונחים באוקיינוס רק כמה חודשים.
כעבור שלושה ימים, כאשר התכוננו להעביר את הפגר, אחד העוזרים הבחין בגליל מבריק שתקוע בין קפלי הקיבה. הוא היה אטום ומצבו היה טוב להפליא. בתוכו הייתה קפסולה אטומה עם מגילה.
בכתב יד רועד נכתב עליה:
"נשלחנו לחפש את הממצא, שאף אחד לא צריך לדעת עליו. זו לא משלחת. זה כיסוי.
אם מצאתם את זה — אל תפתחו.
סלחו לנו."
חתימה: קפטן אריך ק. מולר, 1892.
כשהמידע דלף לעיתונות, העולם התפוצץ.
העיתונים כתבו:
"הלוויתן בלע את עקבותיה של משלחת גרמנית סודית!"
"מה הסתירה המשימה 'אורורה'?"
"ביולוגים מצאו מכתב מהמאה ה-19 בתוך לווייתן כחול!"
אך כעבור מספר ימים, המעבדה שבה הוחזקו הממצאים נסגרה לפתע. כל התיעוד הוחרם על ידי אלמונים במדים צבאיים. המדענים נאלצו לחתום על הסכם סודיות.
מאז איש לא ראה את הצילינדר וההגה. הדייגים, שהיו הראשונים שגילו את הלוויתן, סיפרו כי אנשים לא מזוהים עוקבים אחריהם, ולילה אחד מישהו שחה אל החוף ולקח את שרידי העצמות שנותרו לאחר הנתיחה.
כעבור כמה שבועות, אחד החוקרים פרסם באופן אנונימי הקלטה שנעשתה במכשיר הקלטה. בהקלטה נשמע קולו הרועד מפחד:
"הצצתי לתוך הנעל… בתוכה הייתה לוחית נחושת עם הכיתוב: 'פרויקט אורורה. מסווג'.
זה לא מקרה. זה לא סתם ספינה. זה אזהרה."
כעת שומרים על שתיקה בנוגע לממצא. בדו"חות נכתב רק "על חפצים מתכתיים לא מזוהים בגופתו של יונק ימי".
אך אלה שראו הכל במו עיניהם בטוחים: הלוויתן הזה לא בלע רק שרידי ספינה — הוא הפך לשומר האחרון של סוד שאנושות לא הייתה אמורה לגלות.
