הלילה היה קר ושקט.
האזור התעשייתי הישן של המבורג כבר מזמן ננטש — המפעלים נסגרו, האנשים עזבו, ונשארו רק מכולות חלודות, חולדות — ואנשים כמוהו. דניאל מילר — חסר בית, פעם מכונאי, שאיבד הכול אחרי הגירושין והמחלה.
הוא הלך לצד פחי האשפה מאחורי סופרמרקט, עם פנס ישן ביד. האוויר הריח רטיבות וריקבון.
— רק חתיכת לחם… מלמל, ופתח עגלת אשפה.
אבל במקום רעש שקיות, הוא שמע… בכי. חלש, כמעט לא מורגש.
דניאל קפא. בהתחלה חשב — חתול. אבל הבכי חזר — הפעם ברור. אנושי.
הוא האיר עם הפנס — והלב שלו עצר. בין השקיות היה משהו עטוף בשמיכה אפורה. הוא פתח בזהירות — וראה תינוק. קטן, חיוור, עיניים סגורות.
— אלוהים… מי השאיר אותך כאן?
התינוק היה חי. נשם — חלש, אבל נשם. נראה רגיל — אבל העור שלו היה קר מדי. כאילו שכב שם שעות.
ועל ידו — צמיד עור קטן. חרוט עליו:
“Emil K.”
לדניאל לא היה טלפון. הוא הוריד את המעיל הישן שלו, עטף את התינוק ולקח אותו למקום שבו ישן — האנגר נטוש בקצה העיר.
ליד פנס עמום, הוא הדליק אש קטנה וחימם את גופו של התינוק.
כשהחום חזר, הילד פקח עיניים — ודניאל נשם בחרדה.
העיניים שלו היו לא רגילות — ענקיות, כמעט כסופות, מחזירות את האש כמו מראה. לא פחד — רק שקט. כאילו הוא… רואה דרך האדם שמולו.
— הכל בסדר… לחש דניאל. — אני אעזור לך.
כשהוא ניגב בעדינות את פניו במים, ראה תליונים קטנטן על צווארו. בתוך התליון — פתקית:
“אם אתה קורא את זה — סימן שהוא בחר בך.”
דניאל רעד.
התינוק נרדם בבוקר. דניאל לא עצם עין. הוא שמע את הנשימות שלו — אבל הרגיש איך כוחו שלו… נעלם. כאילו הילד שואב חיים — וחוזר בהם לחיים.
כשעלה האור, נשמעו צעדים בכניסה להאנגר.
אישה גבוהה, במעיל ארוך ומטפחת על הראש, עמדה שם — מחזיקה תמונה ישנה.
— מצאת אותו? — היא שאלה.
— מי את?
— אני מחפשת אותו כבר שלוש שנים. קוראים לו אמיל. אבל הוא… לא בדיוק תינוק.
היא התקרבה. הילד התעורר והושיט אליה יד.
— מה זאת אומרת? מי הוא?! — שאל דניאל.
האישה חייכה בעצב:
— הוא מה שפעם קראו לו “מתנה”. הוא בוחר את מי שמוכן לתת את כל מה שיש לו — בשביל מישהו אחר.
התינוק נשם עמוק. פתאום האור בחדר התחזק.
דניאל הסתכל על ידיו — ועל העור שלו הופיעו סימנים, כאילו נצרב מאור.
— עכשיו הוא יחיה, — אמרה. — בזכותך.
הוא לא הספיק לענות. היא לקחה את הילד ונעלמה בערפל של הבוקר.
אחר כך, בתוך ההאנגר, מצאו רק את המעיל הישן שלו — וצמיד קטן עם הכיתוב “Emil K.”
ואף חסר בית לא חזר לישון שם שוב. אבל המקום… תמיד נשאר חם.
